נכתב ע"י נמרוד עברון .
מדובר בפרויקט חינוכי ייחודי המאורגן כולו בהתנדבות על ידי פעילים ופעילות לשינוי חברתי. בארבעת שנותיו הראשונות, מ2005 עד 2008, הוא התקיים במשך שבוע ביער "אייבי נתן" ליד נווה שלום. בשנתו החמישית הוא התקיים תחת הכותרת "הסמינרים האלטרנטיביים לנוער", כאשר כל סמינר היה בעורך שלושה ימים בשלושה מקומות שונים בארץ. מטרת הפרויקט היא להוות לנוער (בני 15 עד 19) מקום אלטרנטיבי לחברה הנורמטיבית בישראל, מבחינת תוכנו ודרך התנהלותו.
במסגרת זו בני-נוער חוו סדנאות בנושאים פוליטיים שונים. הסדנאות היו במגוון רחב של נושאים ולמעט מחנה הקיץ הראשון תמיד הוצעו כמה במקביל לבחירת החניכים. "נושאי העל" שהיו בשנים השונות הן – כלכלה, תקשורת, פמיניזם, מגדר, אקטיביזם, אומנות פוליטית, כיבוש, מיליטריזם, אקולוגיה, החברה בישראל, חינוך, תרבות אלטרנטיבית וזכויות בעלי חיים. דוגמאות לסדנאות שהיו במחנות הקיץ הן – סדנה חווייתית על דימוי גוף, סדנת עם משחק לוח ענק על מודל ההסללה הבית-ספרי ופדגוגיה ביקורתית, הרצאה של דב חנין על תרבות הצריכה, סדנה באקולוגיה ביתית, הרצאות על מאבקי עובדים, מפגש עם קבוצת "אקטיב סטילס", סדנה מעשית בדראג, קריאה משותפת בעיתון בוקר באופן ביקורתי, מפגש עם סקסולוגית, סדנה על בית הספר "האידיאלי" שהיינו רוצים, מפגש עם פליט מליבריה, משחק מדמה-מציאות (Roll Playing) על גלובליזציה# ועוד. נעשה מאמץ שבסדנאות ומשבצות התוכן השונות יהיה שיח פתוח, שישתף את החניכים, אודות התוכן שמעובר. מלבד סדנאות התקיימו במחנות סיורים- לשטחים הכבושים, ללוד, לחווה האקולוגית במודיעין "חווה ואדם", סיור ומפגש עם "הפנתרים השחורים" בירושלים וסיורי עמותת "זוכרות". משבצת תוכן נוספת, לה חשיבות גדולה עבור חלק גדול ממשתתפי מחנות הקיץ והסמינרים, היא "ערב העצמה". בערב זה התקיימו קבוצות העצמה#, או בהפרדה מגדרית (קבוצות של נערות ונערים#), או, כפי שנוסה במשך שנתיים, "ערב מרחב פתוח-בטוח", בו התקיימו במקביל שלל קבוצות העצמה, שנבחרו בשיתוף החניכים. החל מהשנה השנייה התקיימו גם משבצות "מפגשים", בהם החניכים העבירו סדנאות משלהם. כמובן שהתקיימו גם "ערבים חברתיים", בהם צפו בסרטים (פוליטיים), ניגנו, התעסקו בתיאטרון, אמנות, הכנת פאצ'ים, הופעות ושיחות ליד המדורה.
בנוסף למשבצות תוכן אלו, התקיימו "קבוצות קטנות". אלו היו קבוצות בעלי הרכב קבוע של עשרה עד שמונה עשרה חניכים ועוד זוג מנחים מהצוות. מטרת הקבוצות הייתה לעבד את תוכן הסדנאות, להתדיין, להעלות נושאים שבני-הנוער רצו לדון בהם, להוות הפסקה מתוכן תוך כדי משחקים חברתיים, מקום לגיבוש חברתי, להיות במה לביקורת על התנהלות הפרויקט ומקום עבור הצוות לשמוע וללוות את חווית החניכים. מטרה נוספת של הקבוצות הקטנות היא לבחון מה הרלוונטיות של הנושאים הסדנאות השונים על החיים האישיים של חברי הקבוצה. במרבית השנים הקבוצות הקטנות נפגשו פעמיים ביום או יותר, והם נחשבו כחשובים ביותר על ידי הצוות.
בארבעת שנותיו הראשונות, ביער אייבי נתן ליד נוה שלום, מחנה הקיץ התקיים על בסיס תשתיות אקולוגיות שנבנו על ידי הצוות – כל שאריות המזון הושלכו לקומפוסט, נבנו מקלחות דלי חוסכות-מים, תאורת לילה של נורות חסכוניות שהתקיימה בזכות אנרגיה סולארית, נבנו שירותי בור-קומפוסט והאוכל הוא טבעוני. האוכל היה טבעוני כמובן גם בשל תמיכה בזכויות בעלי חיים, אולם עמדה זו, בניגוד לתשתית האקולוגית, נאמרה ביתר זהירות ואפילו נוסחה פעם באופן הבא:
"על מנת שלא לפגוע ברגשותיהם של כמה מהחניכים, הוחלט שהאוכל במחנה לא יכיל מרכיבים מן החי". (מתוך מכתב הסברה שנשלך לנרשמים למחנה הקיץ בשנת 2006).
בשביל להשלים את קיימו של ממחנה הקיץ כמרחב אלטרנטיבי, הצוות שואף שהוא יהווה "מרחב בטוח" – בו יש תחושת ביטחון, חופש ופתיחות מרבית. המחנה והסמינרים הוגדרו כ"מרחבים פמיניסטים" – הוסבר למשתתפים בניסוחים שחושבו היטב מראש שקיימים בחברה פערים ביחסי הכוח בין נשים וגברים, ובין צעירים ומבוגרים, ובשביל ליצור מרחב אחר עלינו לשים לב אליהם. הוסבר שקיים גם פער ביחסי-כוחות בין משתתפים "ותיקים" מול "חדשים" בפרויקט זה (ישנם בני-נוער שמגיעים בקביעות למסגרת זו שנה אחר שנה). אחד התפקידים החשובים של מנחי ה"קבוצות הקטנות", היה לנסות לאזן ולשקף יחסי-כוח כגון אלו כאשר הם מתבטאים בשיח בתוך הקבוצה. בנוסף, הוכנו מראש אנשים בצוות שהציגו את עצמם ככתובת מיוחדת למקרה של פגיעות בעלי אופי מיני, והם היו מעבירים הפעלה קצרה על פגיעה מינית. בקצה האחר של נושא המיניות, הצוות סיפק קונדומים לחניכים שהייה להם צורך בכך. בהקשר הפמיניסטי יש לציין גם שמרבית המנחים דיברו בשפת לשון זכר ונקבה "מעורבת"- בה לעיתים פונים לקבוצה כ"רבות" ולעיתים כ"רבים".
ההשלמה של הפיכת המחנה והסמינרים למרחב "אלטרנטיבי" הוא בגישה הפדגוגית שלו, ששאפה לצמצם דיכוי והיררכיה בין הצוות לבין החניכים. אף פעילות של הסמינר לא הייתה בגדר חובה, החוקים השונים שהצוות נאלץ לאכוף בשביל לקבל אישורים מהרשויות לקיום המחנה הוצגו ככאלה (ולא כי הצוות רוצה לכפות חוקים אלו על בני-הנוער), החניכים השתתפו בבישול, סידור וניקוי המרחב ועודדו להיות ביקורתיים כלפי תוכן הסמינר, להביע ביקורת עליו, להתווכח, ולהציע שיפורים.
מחנה הקיץ האלטרנטיבי הראשון התקיים ב2005. הוא נוסד על ידי שלושה פעילים פוליטיים, מתוך מחשבה שכאשר הם היו בני-נוער היה להם צורך במרחב בטוח ומקבל ללמוד על החברה ולהיות פעילים בה. המחנה הראשון כלל כחמישים חניכים (בכל השנים מדובר בגילאי 15 עד 19).. במחנה השני הצוות שפעל מראשית תהליך הקמת המחנה מנה כבר כ20 אנשי צוות, ונאשר בגודל זה במשך ארבעת השנים הנוספות.
מחנה הקיץ השני השתתפו כמאה בני-נוער. במחנה השלישי הוחלט לשנות את מתכונת התוכן ואת קהל היעד, כך שהייה מותאם ל"אקטיביסטים צעירים". בשנה זו היה דגש בתוכן על כלים לאקטיביזם ודילמות באקטיביזם ופחות על למידה על נושאים שונים בחברה. השתתפו כשישים בני-נוער, כאשר קהל היעד קלע רק חלקית. בשנה הרביעית חזרו לדגש בסיסי יותר של למידה ודיונים ופחות כלים לשינוי חברתי. השתתפו רק כחמישים בני נוער.. בשנה החמישית הוחלט לשנות את המתכונת ל"סמינרים אלטרנטיביים לנוער"- קיום שלושה סמינרים ברחבי הארץ (בצפון, בדרום ובמרכז), שיתקיימו כל אחד לשלושה ימים במקום במשך שבוע אחד מרוכז. בסמינרים השתתפו כעשרים, חמישים ושלושים בני-נוער (בצפון, במרכז ובדרום, בהתאמה). בהכללה, ניתן לומר שבסמינר צפון הדגש היה על קיום מרחב אלטרנטיבי, מאפשר ובטוח, בסמינר מרכז הדגש היה על תוכן וסדנאות איכותיות, וסמינר דרום איזן יחסית בין השניים.
עקרונות של מחנה הקיץ האלטרנטיבי לנוער
לפרויקט זה לעולם לא נוסח "מניפסט" שמכריז באילו עקרונות מחנה הקיץ דוגל. לכן הניסוח הבא הוא אישי, חלקי, ואינו רשמי. אך, אני חושב כי חברי וחברות הצוות של המחנה בכל השנים שלו היו מסכימים/ות עם רוב העקרונות האלו (וכמובן מוסיפים/ות נוספים ומנסחים/ות מחדש את הכתוב).
המחנה שואף ליצור "מרחב בטוח".
הכוונה היא שהסביבה החברתית, בעבודה על מחנה הקיץ ובמחנה הקיץ עצמו, תהייה כזו המכילה את כל הא/נשים בטוחה. השאיפה היא שכל הא/נשים# שבמחנה ירגישו בטוחים/ות- א/נשים בעלי מראה, מין, ודעות שונים. שאיפה זו מחייבת אותנו מצד אחד לאפשר סביבה חברתית אשר מאפשרת חופש לא/נשים שבתוכה, אך אם זו פועלת להגן מפגיעות למיניהן. עקרון זה מחייב אותנו למצוא דרכים להתמודד עם בעיות הנוצרות כאשר פוגעים בתחושת הביטחון האישי.
חינוך ללקיחת אחראיות חברתית על החיים שלנו.
מטרה זו מושגת על ידי העצמת החניכים/ות אשר מעבירה להן/ם מסר שיש להן/ם כוח ויכולת, על ידי חשיפה לידע חברתי והנגשתו לבני-הנוער, תהליך של עיבוד ודיאלוג על ידע זה ועידוד עשייה חברתית.
רדיקאליות.
רדיקאליות פירושה הסתכלות לעומק וחשיבה על היסודות של החשיבה שלנו והמבנה החברתי שאנחנו חיים בו. הרדיקאליות של המחנה בא לביטוי בשיח על תכנים אשר שמים בספק הנחות יסוד בחברה, בשילוב וחיבור בין נושאים חברתיים שונים, בחיבור בין האישי והפוליטי ושיח אשר מאפשר, מכבד ואף מעודד את כולם/ן להביע ביקורת ולערער על הנחות יסוד.
שקיפות.
אנחנו כנים בקשר למי אנחנו ומה מטרתנו. השקיפות הזו צריכה להיות גם בין הצוות לעצמו וגם בין הצוות לחניכות#. איננו צריכות להציג את עצמנו כפי שאחרים בחברה היה אולי עושים זאת (לדוגמא להגיד שאנחנו "קיצוניים"), אלא להציג את עצמנו ומטרותינו באופן כנה לפי מה שרלוונטי לתוכן שאנחנו מדברים ועובדים עליו.
ביקורתיות וביקורת עצמית.
הביקורתיות איננה מגיעה ממקום של הענשה עצמית. חשוב שנהייה ביקורתיים כלפי עצמנו בצוות בשביל שנלמד להשתפר ולהתמודד עם אתגרים שניצבים בפנינו. חשוב שנעודד את החניכים/ות להיות ביקורתיים כי חשיבה ביקורתית היא חיונית בשביל כל פעיל חברתי, ובשביל כל אדם המנסה לקחת אחראיות חברתית על חייו.
חשוב לעודד את החניכים/ות לביקורת כלפינו כצוות ובעיקר כמדריכים/ות, בשביל שאנחנו נוכל באמת להיות שותפים לשיח עם החניכים, ושנוכל באמת להעביר ולהבנות תכנים פוליטיים לחניכות/ים, בלי שנעשה שטיפת מוח.
בשקיפות והזמנה לבקר אותנו יש ערך נוסף- אמונה ומתן מעמד לחניך בתור אדם שווה בערכו לנו.
יישום האמונות שלנו במחנה קיץ.
המחנה הפוליטי הזה הוא פרויקט של אנשים בעלי דעות פוליטיות, ואנו שואפים/ות שהדרך בא הפרויקט הזה מתקיים תיישם את ההשקפה בה אנו מאמינות/ים.
גישה זו מיושמת במודל העבודה שלנו, בתשתיות המחנה, בתוכן של המחנה עצמו ובמרחב החברתי שאנו שואפות/ים לייצר.
